יותר משהיה ברוך קורצווייל סוכן של תרבות אחת וגיבורה של תרבות אחרת, היה, במובנים מרובים, סוכן של חרדה כפי שהיא מתוארת בכתביהם של קירקגור, היידגר והוגים אקזיסטנציאליסטים אחרים. קורצווייל הפך את החרדה הקיומית לציר המרכזי של משנתו הביקורתית ובחשבון אחרון אף העמיד אותה כאופק היצירה התרבותית היהודית בישראל.
באחד משיאיה של יצירתו הביקורתית מנסח קורצווייל באִבחת קולמוס את המילים שבכוחן לשקף גם את תמציתה של ביקורתו התרבותית על מציאות ימינו: ''הוא [האני] מנותק גם מאלוהים. ואם הוא יתברך נוטה חסד כביכול, הרי גם ברכתו וחסדו איחרו... הופעה מאוחרת זו היא לעג והוכחה הפגנתית לשלטון הכסל בעולם. לברכת-אלוהים שאיחרה ולחסדו שבושש לבוא, האני אינו זקוק.'' במקום אחר קובע קורצווייל כי ''קשה לו לאדם המודרני להאמין באלוהים, אבל לא פחות מזה קשה לו להאמין באדם''.

ספר זה מוקדש להבנת הדרך שעשה קורצווייל לגילויו של האדם המודרני, לחשיפתו של היהודי החדש, של הישראלי ''שעלה מן הים'' ולאופן שבו ביקש להצילו מאימת הקיום בהתוותו אופק אלטרנטיבי נועז לתרבותו, שדומה כי זנחה את אלוהיה ונידונה בשל כך לקיפאון. הספר מבקש לבחון באילו כלים פרשניים ופנומנולוגיים עשה קורצווייל שימוש במפעלו הביקורתי-התרבותי, כיצד הציב עצמו מי שעשוי היה בנסיבות חיים אחרות להפוך ל''מנדרין אינטלקטואלי'' של מרכז אירופה, כגיבורה ובמובנים מסוימים אף כנביאה של תרבות אחרת המתעצבת בלב הלבאנט.
ספר זה הוא חיבור מונוגרפי מקיף על ברוך קורצווייל הבוחן לעומק את משמעות ביקורתו הספרותית-תרבותית-תאולוגית ומצביע על הרלוונטיות של ביקורת זו לימינו.

סדרת ''פרשנות ותרבות''-בעריכת פרופ' אבי שגיא

האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה, אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי, או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.

סדרת הספרים ''פרשנות ותרבות'' עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.