ספר זה הוא ניתוח שיטתי ראשון ומקיף של משנתו הפילוסופית-הדתית של ר' יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים. אלבו פעל בספרד הנוצרית במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה, עת הפעילה הכנסייה הקתולית לחץ כבד על היהודים במטרה להובילם לאגן הטבילה, ועל רקע הוויכוח הפנימי בהגות היהודית בין שמרנים לשכלתנים באשר למעמדה של הפילוסופיה בגיבושן של תפיסות דתיות.
הספר שלפנינו טוען שספר העקרים נכתב בסגנון הכתיבה האזוטרית, בדומה למורה הנבוכים לרמב''ם, כלומר תוך הסתרת עמדותיו האמתיות של המחבר בסוגיות פילוסופיות ותאולוגיות שונות. עיון יסודי בדיוניו של אלבו בסוגיות רבות בתורת האלוהות, בתורת האדם ובתורת ההשגחה והגמול חושף שימוש באמצעי הסתרה ספרותיים-סגנוניים מגוּונים. בחינת מפעלו ההגותי לאור ההקשרים המחשבתיים, התרבותיים, החברתיים והפוליטיים שבהם התגבש מסייעת בבירור הגורמים האפשריים שהניעו את אלבו לנקוט סגנון כתיבה זה בחיבורו. כידוע, בין כתיבת גרסתו המקורית של המאמר הראשון של יצירה זו לבין השלמת כתיבתה יש פער כרונולוגי. מן הניתוח המוצג לפנינו עולה שיש גם פער מהותי בתוכן הדיונים ובסגנונם בין המאמר הראשון לשלושת המאמרים הנוספים. המחקר הנוכחי מאיר באור חדש את הגותו של אלבו, שנחשבה על פי רוב בתולדות חקר ההגות היהודית של ימי הביניים שמרנית, לקטנית, אפולוגטית וחסרת מקוריות. מסקנתו היא, שהמפתח הפרשני הראוי להבנת משנת אלבו טמון בזיהויה ואפיונה של 'אמנות הכתיבה' הפילוסופית שלו.