במהלך ימי-הביניים והעת החדשה פרסמו מחברים יהודים שלל חיבורים, רפואיים ושאינם רפואיים, האוצרים בתוכם חומר היסטורי רב-ערך הנוגע לפרקטיקות טיפוליות שנהגו בתקופה זו, לצד מאות רבות של סממנים ומרשמים רפואיים. מחקר זה מוקדש לסקירת תרופות שהותקנו ממקורות החי, הצומח ומעולם המינרלים והמחצבים. הוא חושף בפעם הראשונה באופן מקיף רשימה של קרוב ל- 400 חומרי מרפא שנזכרו בטקסטים יהודיים מסוגות שונות, תוך השלמת התמונה ההיסטורית-פרמקולוגית ממקורות חיצוניים, מוסלמיים ונוצרים.
מחקר זה בא להאיר היבטים היסטוריים ויהודיים שונים הנוגעים להתמודדותם של חכמי ישראל עם בעיות הזמן והשעה בתחום הפרמקולוגיה: ספיקות הלכתיים שנתעוררו בעקבות השימוש בסממנים שמקורם בארון התרופות הימיביניימי המסורתי, במיוחד איברים, רקמות או הפרשות של בעלי-חיים שאינם כשרים, השפעת גילויה של אמריקה על הפרמקולוגיה של העולם הישן ועל דיוני הלכה של רבנים, התמורות שחלו בתחום הרוקחות בזמן המודרני, כגון המעבר מרוקחות טבעית לרוקחות תעשייתית-כימית, והשפעתן על דיוני הלכה של הפוסקים, וכן דיון בשאלה העקרונית האם קיימת בכלל 'רפואה יהודית' בעלת מאפיינים סגוליים או שרפואת היהודים לא היתה שונה באופן עקרוני מהסביבה הנוכרית.