הספר שופך אור חדש על פרשת החוקה ומזמין את הקוראים לחשיבה אחרת על עיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.

במדינה המודרנית, ובכלל זה בישראל, דוללה השתתפותם של האזרחים בהחלטות השלטוניות במידה ניכרת. החלטות חשובות רבות אינן מתקבלות על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי בעלי תפקידים במערך הממשלתי, מי שמכונים לעתים ''פקידים''.

ספר זה מתמקד במקומן של נשים בשדה המשפט ובהשפעתו של שדה המשפט עליהן בשנות המנדט בארץ ישראל (1948-1918). הספר מציג, ממפה ומתאר לראשונה את החוטים המקשרים ואת המכנים המשותפים של ההתרחשויות המשפטיות הקשורות במעמד האישה בתקופת המנדט. בספר נדונות סוגיות מגוונות:

בשנת 1992 קיבלה הכנסת שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות אדם - חוק יסוד: חופש העיסוק, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - במהלך שזכה לכינוי ''המהפכה החוקתית''. מאז ועד היום אין במדינת ישראל רגע דל. בית המשפט העליון קבע בספיקתו כי חוקי היסוד הניחו תשתית לחוקה המשמשת

ספר זה מנסה להבין את תופעת המשפט באמצעות שימוש במושג התרבות. הספר דן בהרחבה בשתי תפיסות עיקריות בדבר יחסי הגומלין שבין המשפט והתרבות.