לאחר פרסום ספרו כוכב הגאולה הביע פראנץ רוזנצווייג, מגדולי הוגי הדעות היהודים של המאה העשרים, את כוונתו לשקוד שנים רבות בלימוד ההלכה בתקווה שלבסוף יכתוב ספר על ההלכה. אלא שמחלת ניוון שרירים גרמה לכך שהוא הלך לעולמו בגיל 43 ולא עלה בידו לממש את כוונתו ולפרוס את גישתו להלכה.

ספר נועז זה קורא תיגר על התפיסות הרווחות בקרב חוקרי רוזנצווייג הסוברים כי עיסוקיו בהלכה דלים מכדי שניתן יהיה לבנות מהם גישה להלכה, וכן על אלו של חוקרי הלכה הסוברים כי השיח ההלכתי אינו יכול להיתרם מהגות פילוסופית כגון זו של רוזנצווייג, שלא צמחה מתוכו.
ספר נועז טוען, כי בכתביו של רוזנצווייג קיים בסיס מוצק לבניית תאוריה של ההלכה. בחלקו הראשון של הספר מסורטטת, על פי קריאה מעמיקה, הגישה להלכה העולה מכתבי רוזנצווייג. בחלקו השני של הספר נבחנות שלוש סוגיות בשיח ההלכתי מתקופות שונות , אצל חז"ל, בהתנגדות של חכמי פולין לשולחן ערוך, ובחסידות איזביצא/ראדזין, ומוצע, כי התאוריה העולה מתוך כתבי רוזנצווייג תואמת מגמות אלו בשיח ההלכתי. עיון זה מראה כי רוזנצווייג פעל על-פי אינטואיציות דתיות-הלכתיות עמוקות, וגישתו להלכה תורמת לשיח ההלכתי הקיים עומק תאולוגי ולכידות פילוסופית.


ד"ר ליאון וינר דאו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים ונמנה עם צוות ההוראה בו. הוא מלמד גם בישיבה החילונית של בינה בתל אביב.

לתוכן העניינים