זהו ספר חשוב מאוד הדן בספרות החסידית, בספרות ההשכלה ובתולדות מחקרם מתוך פרספקטיבה היסטורית, הכרות עם ספרות המחקר ועושר מתודולוגי. הספר מהווה מחד גיסא חידוש עצום בחקר הספרות העברית החדשה, מעצם העובדה שהוא מרחיב את גבולותיה לעבר הסיפור החסידי. מאידך גיסא הוא מהווה גם חידוש בחקר החסידות מבחינת כלי המחקר הביקורתי שבהם הוא משתמש. ניסיונו של הספר לבחון את שאלת המקסם של הריבונות היהודית כפי שהיא התפתחה בקהילות יהודיות שונות ובהקשרים תרבותיים וסוציולוגיים נבדלים בין המאות השמונה עשרה לעשרים באמצעות הספרות החסידית והיחס אליה הוא חשוב ומרתק ונעשה תוך שימוש בספרות מקור ומחקר של ועל החסידות וההשכלה, כמו גם הכרות טובה מאוד עם הרקע ההיסטורי של התופעות גופם במרכז ובמזרח אירופה ושליטה פנומנלית בספרות ביקורתית בת זמננו המאפשרת לנתח את המקורות באופן מעמיק.

הספר מציע קריאה רעננה באלמנטים הפוליטיים הקשורים להופעת הסיפור החסידי, למגמותיו, כמו גם להתקבלותו ולשימושים בו בראשית המאה העשרים ומספק ניתוח מבריק של החברה החסידית, המתנגדים לה והתלים בה. יש כאן קריאה פורצת דרך בסיפור החסידי ומשמעותו שעשוי להוביל גם לדיונים מעניינים בעקבותיו.