יפת בן עֵלי, גדול הפרשנים הקראים, פעל בירושלים במחצית השנייה של המאה העשירית לסה"נ, ובה כתב את עבודת המופת שלו: תרגום ופירוש מלא ומקיף לכל ספרי המקרא בשפה הערבית־יהודית. חדשנותו והישגיו כפרשן מקרא, במיוחד בתחום ההבנה הספרותית והמבנית של המקרא, השפיעו רבות על התפתחות פרשנות הפשט היהודית בימי הביניים, הן בקרב פרשנים קראים, כגון ישועה בן יהודה ויעקב בן ראובן, והן בקרב פרשנים רבנים, כגון ראב"ע, רד"ק ור' תנחום הירושלמי.

ספר זה הוא נדבך נוסף בההדרת פירוש יפת בן עלי לתרי־עשר, והפעם לספר צפניה. קדמה לו מהדורה ביקורתית מוערת, ראשונה בעברית, של פירוש יפת בן עלי לספר הושע, שראתה אור בשנת תשס"ט בהוצאת אוניברסיטת בר־אילן והייתה אף היא פרי שיתוף הפעולה בין המהדירים הנוכחיים.

המהדורה כוללת את טקסט המקור בערבית־יהודית של תרגומו ופירושו של יפת לספר צפניה (כולל אפראט כתבי־יד שלם), ותרגום לעברית המלווה בהערות עשירות והשוואה למקורות חז"ל, למקורות ימי־ביניימיים ואף למקורות מודרניים. המהדירים הקדימו מבוא המעמיד על ההקשר המיידי של עבודתו של יפת.

ההתעניינות בפירושי יפת למקרא צוברת תאוצה בארץ ובעולם בשני העשורים האחרונים, והם זוכים לחשיפה, ההדרה ותרגום הן בעברית והן באנגלית. הספר יעניין את כל העוסקים במדעי היהדות והאסלאם, בשפה ובתרבות הערבית־היהודית, וכן את המתעניינים בפרשנות המקרא לדורותיה, בספרות הנבואה, בהיסטוריה של עם ישראל בימי הביניים, בהיסטוריה ובתרבות הקראית, בקשרים בין הספרות הערבית לספרות היהודית ובהגות היהודית והכללית של ימי הביניים.