יצירתו הרוחנית של הרב יוסף חיים (1909-1835), שכינויו הוא 'הבֵּן אִיש חַי' כעקבות שם חיבורו הידוע, היא 'עמוד התיכון' בתרבות קהילת בבל בעידן החדש. מנהיגה הרוחני של קהילה מפוארת זו הטביע חותם בספרות הלכה, הקבלה, הדרש, המוסר וכמובן גם בספרות הפיוט והספרות היפה של דורו , כל זאת בששים חיבורים ומעלה שהעמיד בחייו. מהמכלול הרבני העצום הזה משתקף עולם הגותי ייחודי לו ולקהילתו, ואשר לו נתן ביטוי ספרותי אישי בסיפורים ששילב בדרשותיו, אותן נשא שבת בשבתו לאורך כחמישים שנה.

בפרקי חיבור זה מאת רבקה קדוש נפרש לראשונה מפעלו הספרותי-דרשני של מנהיג מובהק זה של קהילת בבל ומצטיירת מפת התפוצה של עשרות הסיפורים הפזורים בכתביו. בכך נעשה החיבור הנוכחי למערך ממַפתח של חומרי הדרשה הסיפוריים של 'הבן איש חי', וממנו ניתן לשחזר את רשת דרכי ההשפעה שבהן נפוצו סיפורים אלה מעבר לגבולות הקהילה הבבלית אל שאר קהילות ישראל. בחיבור מתבררים הקשרים הרעיוניים והפואטיים שבין הסיפורים לבין הדרשות, וכן המחשבה הקבלית ומחשבת המוסר של הרב יוסף חיים. החקירה הספרותית-תימטולוגית והפרשנית הזו מסמנת את מקומה של הסיפורת של הבן איש חי במסורת הסיפור הפולקלורי היהודי בפרט ובמסורת ההיגודית של הסיפור הפולקלורי הבין-לאומי בכללו.