זכה בפרס רמת-גן לחכמת ישראל תשמ''א.

הלקסיקון שלפנינו בא לבטא, כמה העשיר רובד התנאים (במשנה, בתוספתא ובמדרשי ההלכה) את אוצר הפועל העברי, וחושף הוא לפני הלומד את ההשפעה הגדולה שהייתה לארמית באותה תקופה בתחום המילוני של העברית.

למען בדיקת תולדותיו או גלגוליו של פועל מסוים ימצא כאן המעיין את תיעודו הראשון או הבלעדי מן הספרות התנאית, תוך ציוני זיקת הפועל למקרא או קשריו לניבי הארמית )ואולילשפה אחרת(. עם זאת, נפרשת בלקסיקון מערכת שלמה של הפועל שנתחדש על תצורותיו ועל משמעויותיו המיוחדות, כפי שהיא עולה במהימנות על־פי כתבי־יד בסיסיים ואבות־טקסטים, וכפי שהיא משתקפת ברובד זה של התנאים, המייצג את התקופה הקלאסית שלאחר המקרא, היא ״לשון חכמים א״ של ארץ־ישראל, כאשר העברית הייתה עדיין חיה ומדוברת. כל אלה באים בלווית אפאראט מדעי עשיר של הערות על חילופי גרסאות מכתבי־יד שונים ומקטעי גניזה ושל הערות לקסיקאליות־בלשניות ופרשניות.

חומר לקסיקאלי מרובה, שלא קיבל עדיין את ביטויו במילוני לשון חז״ל הקיימים, רואה כאן אור לראשונה.

פרקי המבוא הנרחבים שבספר פותחים שער לפרובלמאטיקה שבעריכת מילון מדעי מחטיבת לשון־חכמים, ומלבנים, בין השאר, את הבעיות הכרוכות בשימוש בטקסטים של ספרות חז״ל כבסיס לכל מחקר מתקופה זו.

במהדורה שנייה זו צורף ללקסיקון גם מבחר ממאמריו הלקסיקאליים של המחבר.

ד״ר מנחם מורשת ז"ל (1980-1927), מתלמידיו המובהקים של פרופ׳ יחזקאל קוטשר ז״ל, היה מוסמך אוניברסיטת בר־אילן (1964), ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (1973). ד״ר מורשת שימש כמרצה בכיר במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות ובמחלקה לתנ״ך שבאוניברסיטת בר־אילן. מאמרים רבים מפרי מחקריו פורסמו בכתבי־עת ובקבצים מדעיים מתחום הבלשנות העברית בפרט ומתחום מדעי היהדות בכלל, וכמה מהם מובאים בחלקו השני של ספר זה.