הכרך השלישי של מחשבות על עגנון הוא חפירת עומק בטקסט אחד, קורות בתינו, מיצירות הזקונים של עגנון, שפורסם לראשונה בשלמותו כתשע שנים אחרי מותו של המחבר.

המחשבה הביקורתית על קורות בתינו מבוססת בחיבור זה על הבחנה כי יצירה זו עיקר קיומה הוא בממד טקסטואלי או בין-טקסטואלי, כלומר קורות כתיבות הספרים בקהילתו. הבחנה זו לגבי יצירה זו שהיא 'כתיבה על כתיבה' באה להחליף את מה שביקורת עגנון ראתה כיצירה שאין לייחס לה תשומת לב רבה, וכי אינה אלא ניסיון כושל של עגנון להעמיד סאגה משפחתית בדויה למחצה.

הקריאה בקורות בתינו מבקשת להראות כי גם אם שוקעו בה תולדותיהם של אנשים ממשיים מאבות אבותיו של עגנון, הרי בממד העומק שלה אין זו יצירה על אודות בני אדם, אלא על קיומם, תולדותיהם וגלגוליהם של ס פ ר י ם מכל מרחביו של ארון הספרים היהודי. הכוח המניע של יצירה זו טמון באבלו המתמשך של עגנון על אובדנם הקטסטרופלי של כתביו וספריותיו שלוש פעמים בשרשרת אסונות אישיים וקולקטיביים, ומעל כולם השריפה 'המיתולוגית' של כל ספריות עירו בוטשאטש בשנת 1865. מכאן - מאירוע היסטורי זה אשר לסבו ר' יהודה פארב היה חלק חשוב בריפויו - מתגלגלת התֶמה החוזרת בכתבי עגנון של סופרים ואוהבי ספרים שספריותיהם עלו באש, וכן התעניינותו העקבית בספרות השבחים ובסיפוריה על כתבים נשרפים וכתבים גנוזים. מכאן מתגלה גם הפיצוי האסתטי והאידאי שנמצא לו בדמות עיצובו של 'קורות בתינו' כחלל רב-קולי עצום של ספרים בני תקופות שונות, המשוחחים כביכול ביניהם ומבקשים מהמספר להכריע בין עמדותיהם השונות. כל זה מוליך לחיבורו של קורות בתינו כ'סיפור שבחים (הגיוגרפיה) של העצמי הכותב', כלומר לעיצוב האישיות היוצרת של עגנון עצמו כמי שממשיך להיטלטל בין מסורות של חכמים קדומים אנשי מגיה וחכמי אסטרונומיה לבין חכמי הלכה שידיעת התורה שלהם מגיעה כדי ידיעתה כולה בעל-פה והפיכתה מתורת ספרים כתובה לתורה שכולה בעל-פה.

בכרך זה נפרשת מפה ביבליוגרפית המשחזרת עשרות חיבורים מימי-הביניים ועד לעת החדשה, בין שהם נזכרים ובין שהם נרמזים בספר קורות בתינו. זהו אפוא חיבור עקרוני ביחס לַתכונה שיצאו לה מוניטין של עגנון כ'ספרייה מהלכת' של הספר היהודי, ובעיקר של השיח הפנימי הסוער שדעתו הייתה נתונה בו ביחס לחיבורים הכלולים בה. בתוך שיח זה שוקעו הרהורים ספרותיים עקרוניים ביחס לשאלת נצחיותו המסופקת של הספר היהודי ואפשרויות 'התקיימותו' בתודעה קולקטיבית משננת דווקא בעת אובדנו בשריפה או גניזתו מרצון.

בחלקו השני של הספר נזכרות גם כמה עבודות של עגנון מחוץ לקורות בתינו כמו בסיפור 'ספר שאבד' מהקובץ עיר ומלואה כבפרויקט ספרותי 'צפתי' שעגנון החל בו בסיפורו 'מעשה העז' ושני אלה עומדים כדיפטיך זה לצד זה ומטילים אור על מקומה של הספרות היהודית במעברה מהגולה לארץ-ישראל. שאלת ההיסטוריות של עיצובים ספרותיים עומדת גם במרכז הדיון על המבנה המטאפיסי האורבני של 'חנותו של מר לובלין' וברומנים של עגנון בחתימת הספר.

בספר מפתחות ביבליוגרפיים מפורטים של עשרות חיבורים שעגנון נשען עליהם בכתיבת קורות בתינו וכן תצלומיהם של ספרים נדירים ותעודות נדירות ששימשו את עגנון בכתיבת חיבורו זה.