הספר מציג מברקים ששלח ללונדון הנציב העליון, הגנרל סיר אלן קאנינגהם, על פעולות הארגונים הצבאיים היהודיים והערביים בארץ ישראל מתחילת 1947 עד אמצע מאי 1948.

עניינו של ספר זה הוא בהשלמת פרק חסר בתולדות ה''הגנה'' והפלמ''ח. הוא מתאר את הצרכים שהניעו את הציבור הדתי הציוני להקים את היחידות הדתיותשהיו בפורמציות השונות של ה''הגנה'', את דרכי התהוותן ואת הקשיים הציבוריים והפוליטיים שבהם נתקלו היוזמים. הספר דן

עיקרו של הספר - מסמך מרתק (פרוטוקול הוועידה במרס 1949), המשקף את הגיוון הרעיוני ששרר בקרב חברים ומנהיגים בתנועת לח''י בשנה הראשונה לקום המדינה, וחושף את הסיבות לפיצול דרכם של מנהיגיה.

קבילותה של טענת תנועות המחתרת - ה''הגנה'', האצ''ל והלח''י - כי דרך התנגדותן לשלטון הבריטי נתמכת על-ידי המסורת היהודית, נבחנת ונבדקת על רקע פרשנותן את ההיסטוריה היהודית, כמיתוס המאשר את עמדתן הפוליטית. המחברת מנתחת בדרך מקורית את הקו המשותף ואת המ

אסופת מקורות המתמקדת בוויכוח הנוקב שסחף את היישוב בתקופה שלפני קום המדינה, ויכוח - בין המחנות ובתוכם - שהשלכותיו היו רבות ואשר היווה גורם דינמי בהתארגנותו הביטחונית והצבאית של היישוב.