ספר זה מציע שילוב נדיר בין תרבות חזותית, פילוסופיה ומחשבה פוליטית. אריאלה אזולאי קוראת בטקסטים של ולטר בנימין מבעד לדימויים החזותיים , תצלומים, ציורים, סרטים, מבנים וחפצים - שאליהם התייחס ובהם השתמש בכתיבתו. היא עוקבת מקרוב אחרי הדימויים שבנימין ראה והראה, וגם אחרי מה שהחמיץ או הסתיר, ומתעקשת להבין מדוע מסר בנימין תיאורים מוטים כל כך של מה שראה, מדוע השמיט פרטים, בלבל זהויות ותאריכים ושגה בציטוטים. התוצאה היא פרשנות מקורית ומרתקת של כמה מן הטקסטים המרכזיים של בנימין ושל כמה מן הטקסטים היותר אניגמטיים שלו.

אריאלה אזולאי מציבה את יחסו של בנימין לצילום ואת האופן שבו התבונן בנראה כנדבך הכרחי להבנת כתביו השונים, והופכת אותם כך לעכשוויים ולרלוונטיים מתמיד. היא מציעה קריאה שונה לתפיסת ההיסטוריה, האלימות והמסורת של בנימין ומתפלמסת עם כמה מן התפיסות הרווחות במחקר בנימין בנושאים אלה, תוך פירוש מחדש של ביקורת המודרניות ומעמדה של יצירת האמנות. היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין מציע הרבה יותר מפירוש חדש להוגה מרכזי של התרבות המודרנית, הוא מעצב מסגרת מושגית לעבודה הפרשנית בתחום התרבות החזותית ולמשקל המכריע של זו במחשבה העיונית.

בסדרת ''פרשנות ותרבות'' בעריכת פרופ' אבי שגיא