ספר זה דן במשמעות המושג דת פנימית לאור חקר הדתות הכללי ובביטוייה של הדתיות הפנימית ביהדות מן המקרא ועד חסידות הבעש''ט. באמצעות דיון בשישה מימדים שונים של החיים הדתיים הפנימיים חושף הספר את רב גוניותם של חיים אלו במקורות היהדות ובונה בדרך זו תשתית לדיון פי

קובץ מאמרים דו-לשוני, בעברית ובצרפתית, העוסק בהיבטים שונים של הגאולה והתשובה, בעיקר מפרספקטיבה פילוסופית. עם ההוגים הנדונים בקובץ נמנים יוסף אלבו, המהר''ל מפראג וכן פילוסופים מודרניים של המאה העשרים כמו רוזנצוויג, הרמן כהן, בובר, לוינס ועוד. בצד אלו, מאמר

החיבור עוסק במתח שבין שתי מגמות בהגות המשיחית בימי הביניים - המשיחיות האפוקליפטית ולעומתה המשיחיות הטבעית (הנטורליסטית). בדיון נפרשות אסכולות שונות, ממשנתם של הגאונים עד להגותו של יצחק אברבנאל. התאוריה שבתשתית הספר היא שהתקיים מאבק מתמיד בין שתי

פרקי הספר מוקדשים לבירור מידת השפעתה של הקבלה על ההלכה, התפילה והמנהג בישראל. הדיון חל גם על יחסם של חכמי ההלכה, והציבור עצמו באורחות חייו, לתופעה זו.

היחס בין דת ומוסר מנקודת מבטן של הפילוסופיה הכללית ושל הפילוסופיה היהודית הוא עניינו של הספר. המאמרים משל חוקרים ידועי שם, והם דנים בהשקפותיהם של פילוסופים והוגים כמו הרמב''ם, ניטשה, ליבוביץ ואחרים.